Troumot
Daf 4a
4a לְמִי נִצְרְכָה לְרִבִּי יוֹסֵי. הַייְּדֵין רִבִּי יוֹסֵי הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יָצָא. אָמַר רַב מַתָּנָה דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר מַה פְלִיגִין רִבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנִין בִּשְׁמַע דִּכְתִיב בָּהּ שְׁמַע. הָא שְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת לֹא. מִן מַה דְּאָמַר רַב מַתָּנָה דְּרִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה הִיא שְׁמַע הִיא שְׁאָר מִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חוּקָּיו. שְׁמַע לְאָזְנֶיךָ מַה שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר.
Traduction
En effet, fut-il répondu, l’avis de ce babylonien (R. Yossé) lui sert d’appui.
Pnei Moshe non traduit
גמ' למי נצרכה לר' יוסי וכו'. הובא זה לעיל בפ''ב דברכות בהלכה ד' ושם תמצא מבואר הכל עם כל מה דשייך לזה עד הרי סופך מימר דר' יוסי היא:
כהדא. דשמעינן מהאי עובדא דחוששין על כך אם אין זה הישראל מוחזק לנאמן:
אילופיסה. שם איש אחד יהב לר' שמעון בר בא מעשר שהיה לוי ואמר לו כבר מתוקן הוא מתרומת מעשר שהפרשתי ממנו ונתתיו להכהן:
אילופוסה אחינו נאמן הוא. ויכול אתה לסמוך עליו:
כמה כר' יוסי. כמאן אזלא שמעתתך כר' יוסי דאמר דהבעל הבית יש לו רשות לתרום תרומת מעשר:
אמר ליה אין בבליא. בבליא ודאי כך הוא וקמת עליה דהך מילתא דשפיר הוא כר' יוסי:
אָמַר רַב חִסְדָּא לֵית כַּאן חֵרֵשׁ. אַשְׁגָּרַת לָשׁוֹן. הֵי מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִסְתַּבְּרָא יוֹדֵי רַב חִסְדָּא בִּתְרוּמוֹת דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵיבֵּי רִבִּי בּוּן עַל כּוֹרְחָךְ אִיתְמַר דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי דְתַנִּינָן חֲמִישְׁתֵּי קַדְמִיָּתָא וְלֹא תַנִּינָתָא עִמְּהוֹן. וְאִין מִשּׁוּם שֶׁאֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וְהָא תַנִּינָן חֲמִישְׁתֵּי אַחֲרָייָתָא וְלֹא תַנִּינָתָהּ עִמְּהוֹן. הֲרֵי סוֹפָךְ מֵימַר דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' למי נצרכה לר' יוסי וכו'. הובא זה לעיל בפ''ב דברכות בהלכה ד' ושם תמצא מבואר הכל עם כל מה דשייך לזה עד הרי סופך מימר דר' יוסי היא:
תַּמָּן תַּנִּינָן הַכֹּל חַייָבִין בְּרֵאָייָה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר לְמַעַן יִשְׁמְעוּן וּלְמַעַן יִלְמְדוּן. עַד כְּדוֹן מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר לְמַעַן יִלְמְדוּן וּלְמַעַן יְלַמֵּדוּן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא אָֽמְרָה דְּלֵית כְּלָלוֹי דְּרִבִּי כְּלָלִין דְּתַנִּינָן חֵרֵשׁ הַמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לֹא יִתְרוֹם וְסָֽבְרִינָן מֵימַר שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר חֵרֵשׁ. מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֵינוֹחֵרֵשׁ. הָתַנִּינָן חֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ וְהַחֱרֵשֶׁת שֶׁחָֽלְצָה וְהַחוֹלֶצֶת לְקָטָן חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר וְאָמַר וְאָֽמְרָה וְתַנִּינָן חֵרֵשׁ שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹנָה דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר הָדָא אָֽמְרָה דְּלֵית כְּלָלוֹי דְּרִבִּי כְּלָלִין.
Traduction
– On a enseigné ailleurs (34)Mishna (Hagiga 1, 1)Ê; ibid. sŽrie jerusalmi, 75dÊ; et Yebamot mme sŽrie, 12, 4 ( 12d).: ''Tous les Israélites sont tenus aux trois grandes fêtes d’aller visiter le temple, sauf le sourd, l’idiot et l’enfant''. Les compagnons d’étude au nom de R. Eliézer en expliquent la raison par l’interprétation de l’expression biblique (Dt 31, 12): afin qu’ils entendent et qu’ils apprennent (c’est-à-dire, il faut que les visiteurs puissent entendre et comprendre). On sait donc que le sourd qui parlerait sans entendre en est exclu; mais qu’en est-il de celui qui entend, mais ne parle pas? On déduit son exclusion, dit R. Hila, au nom de R. Eliézer, de ce qu’il est dit: et qu’ils apprennent, dans le sens de ''qu’ils puissent enseigner''. Cela prouve, dit R. Yona, que la règle générale formulée par Rabbi n’est pas absolue, puisque dans notre Mishna, après avoir dit que le sourd qui parle mais n’entend pas, ne doit pas prélever l’oblation, on ajoute qu’en général, il est question dans ce cas de celui qui est à la fois sourd et muet: l’on a cru pouvoir conclure que s’il entend sans pouvoir parler, c’est un sourd, de même qu’à l’inverse, s’il parle et n’entend pas. Mais n’a-t-on pas enseigné: ''lorsqu’un sourd a accompli le lévirat, ou si une femme en a été l’objet, ou si c’était un enfant mineur, l’acte est sans valeur''? (N’en résulte-t-il pas qu’en aucun cas le sourd n’est apte à un tel acte)? C’est que, répond R. Yohanan, ils ne peuvent pas parler et réciter la formule d’usage (ou, si c’est une femme, elle ne peut pas constater le refus). Aussi, a-t-on bien dit: ‘lorsque les sages parlent du sourd, il s’agit de celui qui est à la fois sourd et muet''. Ce qui confirme l’avis précité de R. Yona.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן וכו'. בריש חגיגה:
למען ישמעון וגו'. בהקהל כתיב וילפינן ראיה ראיה מהקהל:
עד כדון. שמענו למעט מדבר ואינו שומע מלמען ישמעון אלא שומע ואינו מדבר מנלן למעוטי:
למען ילמדון. וקרי ביה נמי למען ילמדון לאחרים פרט לשומע ואינו מדבר:
הדא אמרה דלית כללוי דרבי כללין. הכלל ששנה רבי במתני' לאו לדוקא שנה אותן דקתני חרש המדבר וכו' וסברינן מימר וכו' כלומר דהא באמת הוא כדסברין לומר דבמתני' דחגיגה שניהם בכלל חרש הן וא''כ הא דקתני חרש שדברו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר לאו דוקא הוא:
והתנינן. וכן עוד הא דתנינן בפ' מצות חליצה חרש שחלץ וכו' ואמר ר' יוחנן לפי שאינן בו אמר ואמרה ואף השומע ואינו מדבר בכלל ותנינן הכא חרש שדברו חכמים וכו' וא''כ הדא נמי מסייע לר' יונה וכו' וגרסי' להא נמי התם:
Troumot
Daf 4b
4b תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר לְעוֹלָם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבָּנִין וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֵם אֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה תוֹרֵם. וְאֶת שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה אֵינוֹ תוֹרֵם. הָתִיבוּן הֲרֵי גוֹי שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה וְתוֹרֵם. רִבִּי יוּדָה בְשֵׁם רִבִּי הִילָא וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא אֶת שֶׁהוּא בִנְשִׂיאַת עָוֹן תּוֹרֵם וְאֶת שֶׁאֵינוֹ בִנְשׂיאַת עָוֹן אֵינוֹ תוֹרֵם. הָתִיבוּן הֲרֵי גוֹי אֵינוֹ בִנְשִׂיאַת עָוֹן וְתוֹרֵם. וְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה גוֹיִם אֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה. תַּמָּן לְהַכְשִׁיר וְכָאן לִתְרוּמָה.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Meir (36)Cf. mme sŽrie, (Yebamot 13, 2) ( 13c).: l’oblation qu’il a prélevée n’est valable en aucun cas, avant qu’il ait atteint l’âge de puberté. R. Aba bar Cahana dit au nom des rabbins: comme il est écrit (Nb 18, 27): Votre oblation vous sera considérée, etc., cela indique que l’homme ordinaire auquel s’applique la pensée peut prélever, non l’enfant auquel la pensée ne s’applique pas (et pour cette cause n’est soumis à aucun des préceptes de la Loi). Mais, fut-il objecté, il est bien permis au païen de prélever l’oblation; et cependant l’allusion biblique de la pensée (du verset précité) ne saurait lui être appliquée? En effet, répondit R. Juda au nom de R. Ila, on déduit l’exclusion de ce qu’il est dit au sujet de l’oblation: ainsi, vous ne supporterez pas de péché (Lv 19, 17), c-à-d celui qui est responsable de la faute commise (l’homme ordinaire) doit prélever, non l’enfant qui n’est pas responsable du mal. Mais fut-il objecté, le païen n’est pas davantage passible en cas de faute; pourquoi donc peut-il prélever? Et de même R. Oshia a enseigné qu’aux païens on ne saurait appliquer l’allusion biblique de la pensée, et pourtant ils peuvent prélever? Il y a une distinction à établir: ils ne peuvent rendre les plantes aptes à l’impureté en les arrosant d’eau (il faut la pensée); tandis que, pour prélever leur propre oblation, il n’en faut pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני בשם ר''מ וכו'. החי סוגיא כולה גרסינן לה בפ' י''ג דיבמות בהלכה ב':
ר' אבין בשם רבנין. והתם גריס דר' יוסי קאמר לה בשם ר' הילא טעמא דר''מ דכתיב גבי תרומה ונחשב וגו' ולא תשאו עליו חטא:
את שכתוב בו מחשבה וכו'. כלומר דשייך ביה מחשבה לאפוקי קטן דאין לו מחשבה כדתנן בפ''ג דמכשירין ומייתי לה לעיל בהלכה א' חש''ו יש להן מעשה ואין להן מחשבה:
התיבון הרי עכו''ם שאין כתוב בו מחשבה ותורם. בשלו כדתנן לקמן סוף פ''ג העכו''ם והכותי שתרמו תרומתן תרומה. וגרסי' הכא להא דכתיב בספרים לקמן ותני ר' הושעיא וכו' וכן הוא ביבמות. כלומר והא קתני לה ר' הושעיא בהדיא דעכו''ם אין להן מחשבה ואמאי תרומתן תרומה:
ומשני תמן להכשיר לענין הכשר הוא דקתני ר' הושעיא דאין להן מחשבה ומשום דעכו''ם לאו בר מקבל טומאה הוא הלכך מחשבתו לענין הכשר לקבל טומאה לאו מחשבה היא וכאן לתרומה מחשבתו מחשבה דשייך הוא בתרומה דנפשיה. אבל קטן לא שייך ביה מחשבה כלל:
ר' אבין בר כהנא בשם ר' הילא. גרסי' כמו שהוא ביבמות:
ה''ט דר''מ דכתיב ולא תשאו עליו חטא וכו'. לאפוקי קטן שאינו בנשיאות עון דלאו בר עונשין הוא עד שיביא שתי שערות:
התיבון הרי עכו''ם. דלאו בר נשיאות עון הוא ואפ''ה תורם את שלו ולא משני מידי אהא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source